מאמרים

עצמאות ותלות בחדר הטיפולים הזוגי

בתחילת חייו, העובר תלוי לחלוטין באמו. צף בתוך גופה ומחובר אליה בחבל הטבור, הוא מקבל ממנה את כל צרכיו – מזון, חמצן טמפרטורה קבועה וסביבה נוחה ומוגנת שתאפשר את התפתחותו. התהליך בו הוא יתפתח מתלות מוחלטת לעבר עצמאות מתחיל כבר ברגע הראשון אחרי הלידה, עת הוא נדרש להתחיל לנשום בכוחות עצמו. מכאן ואילך הוא ימשיך לחיות את חייו, כשבתוכו מפעמים לנצח שני כוחות מנוגדים: מחד, השאיפה לחזור לתלות המוחלטת, הבטוחה והמנחמת של ימי הרחם הנינוחים, ומאידך השאיפה לפרוץ, לגדול, להתפתח, לעמוד על רגליו בכוחות עצמו ולהיות עצמאי. הקונפליקט בין תלות ועצמאות ממשיך, ולעיתים אף מתגבר ביתר שאת, בתוך הקשר הזוגי.

המרחב בין תלות לעצמאות בא לידי ביטוי בחדר הטיפולים הזוגי ומייצר קונפליקטים סביב עצמאות. גילינו ששה סוגי עצמאות בזוגיות, אליהם נוטים אנשים להתייחס:

עצמאות רגשית

"אני מרגישה שאני לא יכולה בלי בן הזוג שלי, אני מפחדת שהוא יעזוב אותי ואשאר לבד. אני יכולה אולי להתמודד עם החלקים הטכניים של החיים לבד, אבל המחשבה שלא יהיה שם מי שיחבק אותי בלילה, גורמת לי להרגיש קטנה ומפוחדת"

למרות שלא תמיד פשוט לחיות עם מישהו אחר, והזוגיות מזמנת לנו מצבים מורכבים לרוב, בסך הכל החיים בזוג קלים יותר מהרבה בחינות מאשר החיים לבד : יותר קל כשהמטלות הכספיות והטכניות מתחלקות בין שני אנשים. אבל עיקר ההקלה הוא התחושה הרגשית ש"יש שם מישהו בשבילי".

לעיתים, אנחנו פוגשים אנשים שבוחרים בחירה זוגית שאינה מתאימה להם, או ממשיכים בזוגיות שגורמת להם הרבה סבל,  רק בגלל הפחד להשאר לבד ולאבד את התחושה שיש להם פרטנר לחיים. ממקומות כאלה נולדו שירים כמו "בלעדייך אני חצי בן אדם".

עצמאות כלכלית

"אני מובטלת כבר כמעט שנה ולמרות שלא טוב לי בזוגיות אני לא יכולה לעזוב כי בעלי מפרנס אותי. לאן אני אלך, לרחוב? אני אחזור להורים? אז אני נשארת. אולי מהסיבות הלא נכונות..."

פרויד אמר שבריאותו הנפשית של האדם נשענת על שתי רגליים "עבודה ואהבה". כשאדם לא עובד, ותלוי כלכלית בבן זוגו, נפגע גם חופש הבחירה. כשאחד מבני הזוג תלוי באחר מבחינה כלכלית, זה מכניס מתח מתמיד לקשר, ומקשה על שני הצדדים להבין ולדעת אם הם באמת נמצאים בקשר מתוך בחירה, או שיש גם אלמנטים של "אין ברירה" בהחלטתם להשאר.

זוגות רבים שיחסיהם הגיעו לשרטון ממשיכים לחיות יחד, תוך גרימת סבל רב לילדיהם ולעצמם, מתוך חשש גדול שלא יוכלו לעמוד על הרגליים לבד.  בתקופות כאלה הופכת שאלת העצמאות הכלכלית קריטית ומתבהר הקושי העצום הכרוך בתלות הכלכלית של אחד מבני הזוג בשני.[
עצמאות של זמן ומרחב

"בת הזוג שלי לא מסוגלת לקחת מרחק ממני אפילו לרגע. אין שניה במהלך היום שהיא לא יודעת איפה אני, כל רבע שעה טלפון, אלי או לקולגות במשרד לידי, או שהיא מופיעה לה, בלי להודיע... אסור לי לצאת לבד עם חברים אף פעם, כי היא תרגיש נטושה ונבגדת. החל מהרגע שאני חוזר מהעבודה אנחנו אמורים כל הזמן להיות יחד. ואפילו כשאני יושב בחדר העבודה ועובד עד מאוחר – היא תמצא תירוצים לשבת לידי, ולעולם לא תלך לחדר אחר. לפעמים אני מרגיש שאין לי זמן לעצמי. כי אפילו הזמן הפנוי שלי הוא שלה..."

עד כמה צריך כל אחד מבני הזוג להרגיש את בן זוגו קרוב אליו, פיזית, כדי לשמר את תחושת ה"ביחד" והבטחון בקשר? יש זוגות שמאפשרים אחד לשני מרחב פתוח וחופשי בצורה קיצונית: כל אחד מהם יכול לגור בעיר אחרת, להתראות פעם בהרבה זמן, לבלות אחד עם השני,  אבל גם עם אחרים, ועדיין להיחשב אחד בעיני השני כזוג. מהצד השני, אצל זוגות אחרים, ההמצאות יחד כל הזמן הכרחית על מנת לקבל תחושה של בטחון בקשר. בדרך, אי שם בין המצב הקיצוני הראשון לשני, נמצאים שאר הזוגות, כשהם מאפשרים אחד לשני מידה שונה של עצמאות בזמן הפנוי של שני הצדדים ובמרחב, ובכל זאת שומרים על תחושה של קשר וקירבה.

עצמאות אידיאולוגית

"הוא לא נותן לי להחליט בשום דבר, לא בדברים הגדולים ולא בדברים הקטנים. הכל אנחנו עושים כמו שהוא רוצה – יוצאים לאן שהוא רוצה, נוסעים לאן שהוא רוצה לחופש, אוכלים מה שהוא רוצה, רואים רק את הסרטים שהוא אוהב. אני אפילו חייבת להצביע כמוהו. הוא כל הזמן מנסה להשתלט לי על המחשבות"

ממש כמו שחופש הבחירה הוא הבסיס של כל דמוקרטיה, כך גם בקשר הזוגי. למרות ששני הצדדים בחרו אחד בשני, עדיין מותר, אפשר ובמידה מסוימת אפילו רצוי, שהם יחזיקו  במחשבות, רצונות בחירות והחלטות, עצמאיות ויתכן גם שונות אחד מהשני.

כמו שחשוב לחלק מהאנשים להיות כל הזמן יחד בזוגיות, וקשה להם לשאת מרחק פיזי והיפרדות, כך קשה לאחרים מרחק אידיאולוגי : עד כמה שני בני הזוג דומים זה לזה באידיאולוגיה הפוליטית והחברתית שלהם? בערכים הבסיסיים שהם מחזיקים? בתפיסת העולם החינוכית שלהם לגבי ילדיהם? כשהפערים גדולים מדי נוצרים חיכוכים בין בני הזוג, וזה עלול לפגום בזוגיות ובמשפחה. אבל האם מחויבת זהות אידיאולוגית? ועד לאיזו רמה? האם מותר לבני זוג להתעניין בתחומי ענין שונים? לאהוב תחביבים אחרים? לרצות לבלות את הזמן הפנוי בצורות אחרות? עד איזו נקודה זה מפרה את הקשר, ומאיזה נקודה מחבל בו?
עצמאות משפחתית

"אין דקה של שקט בבית, של שנינו לבד. או שההורים שלה נמצאים, ומנהלים לי את החיים, (בעיקר אמא שלה) או שאחותה אצלנו כל הזמן, אוכלת, ישנה ומבלה איתנו בסלון בלי סוף, או אחיה מגיע עם כל הילדים. לפעמים נדמה לי שאני בכלל לא מכיר אותה בלי התפאורה של המשפחה שלה מסביב..."

היציאה מבית ההורים ובנית הזוגיות והמשפחה החדשה מלווה בתהליך פסיכולוגי של התנתקות ממשפחת המוצא. לוקח זמן עד שמפסיקים להרגיש שכשפותחים את הדלת לבית ההורים "חוזרים הביתה", לוקח זמן עד שמרגישים שהזוגיות הטריה היא בעצם "המשפחה" החדשה שלנו. לחלק מהאנשים לוקח יותר זמן.

מהצד השני, גם משפחת המוצא עוברת שינויים רגשיים עם צאת הילד שהתבגר מהבית, וזקוקה לזמן על מנת להתרגל. עד מתי תהיה להורים השפעה יומיומית ושליטה על חייו של הילד שגדל? עד כמה ישארו מעורים או אחראים על התפקוד העצמאי שלו? עד כמה נשארים מעורבים מבחינה כלכלית? ורגשית?

הזוג החדש מגיע משתי משפחות בעלות נורמות שונות  לגבי נושאים כמו  התקשרות, עצמאות ופרידה. לא פעם, השוני הזה הוא מקור לקונפליקטים בזוגיות החדשה, כשצד אחד מרגיש שהשני לא נפרד מספיק ממשפחת המוצא שלו ומידת המעורבות שלהם בחיי הזוג גבוהה מדי.

עצמאות חברתית

"היא מחליטה מי יהיו חברים שלנו ומי לא.  את החברים שהיו לי לפני שהתחתנו היא פיזרה לכל עבר, ולא מסכימה שאני אבלה איתם. "הם לא לרמה שלך" היא אומרת לי, וככה איבדתי חברים שהלכו איתי שנים, מהילדות, השכונה, הצבא.."

האם מותר לכל אחד מבני הזוג להחזיק בחברים "משלו"? עד כמה הצד השני צריך להיות מעורב בקשרים האלה ושותף להם? מה קורה כשאחד מהצדדים סולד מאד מהחברים של הצד השני, או לא מרגיש בנח איתם ועם בני זוגם בחבורה?

חברים הם אחד מהנכסים הרגשיים החשובים שיש לאדם בחייו, ולא פעם הוא מגיע לקשר הזוגי כשעולמו החברתי כבר מלא וגדוש. בן הזוג החדש לא תמיד מסתדר ומרגיש נח בעולם החברתי הזה. זוגות שונים מוצאים פתרונות שונים לבעית החברים : החל מפתרון קיצוני אחד, לפיו כל אחד מהצדדים ממשיך להחזיק בחברים נפרדים, שאין להם קשר לזוגיות, ועד לפתרון הקיצוני האחר, לפיו החברים שישארו הם רק אלה שמתאימים לשני הצדדים. באמצע הדרך קיימים פתרונות נוספים, שמאפשרים לצדדים לשמור על מידות שונות של עצמאות בעולמם החברתי.


סוף מעשה

הקשר הזוגי הוא סוג של שידרוג של העצמאות: בספרות הוא מוגדר כ"תלות הדדית", בשונה מתלות שהיא שליטה של אחרים בנו.  התלות ההדדית מושתתת על העובדה שמדובר בשני בני זוג עצמאיים שהחליטו ש"אנחנו" יכולים לעשות זאת, לשתף פעולה, לשלב את כשרונותינו , יכולותינו, אהבתינו וליצור יחד דבר גדול יותר. התלות ההדדית באה ממקום בטוח בזוגיות, מאפשר, רואה, בוחן, אחראי. כפי שאומר סטיבן קובי: "תלות ההדדית רגשית, משמעה שאני שואב מתוכי תחושת ערך עצמי גבוה, ובה בעת אני מכיר בצורך באהבה, בנתינה ובקבלת אהבה".
אז השנה, כשאתם מנפנפים ביד אחת, בדגל או על המנגל, קחו לכם רגע לחשוב על מידת התלות והעצמאות שלכם בזוגיות ואיפה אתם רוצים לראות את עצמכם בשנה הבאה.

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: