מאמרים

פסיכולוגיה של בגידה ושל פיוס

בגידה עוסקת פעמים רבות בנושאים של הגדרות וגבולות. האם פנטזיות על גבר אחר, שאינן מתממשות, ייחשבו לבגידה בזוגיות? האם יש הבדל אם מדובר בפנטזיה על שחקן הוליוודי מרוחק או על השכן מהקומה למטה? כלומר, האם מקדם הסיכון הוא שקובע אם זו בגידה או לא? האם בגידה מחייבת סקס? ועד איזו מידה – האם להתנשק עם אשה אחרת זו בגידה, או רק קיום יחסים מלאים, כגרסתו של קלינטון? ומה דין סייבר סקס – סקס חד פעמי "וירטואלי", עם אשה אנונימית ברשת, שאותה לא תפגוש לעולם? ומה באשר לגבר שממלא את לבך, ואת מקדישה שעות ארוכות לשיחות איתו ברשת ובטלפון, בלי להפגש, בלי לגעת גוף בגוף?

"החוזה הזוגי" (מה מותר, מה אסור, מה רצוי, מה הצפיות ואיך נוהגים בזוגיות) נכתב בלי מילים, וכמעט ללא מודעות, ממש בתחילת הקשר. לא פעם, כשמגיעים לטיפול בעקבות משבר בזוגיות, מגלים שהגיע הזמן לקרוא בשמות לתחושות העמומות, ולנסח מחדש את החוזה, באופן מדויק ומתוך הסכמה זוגית מודעת.

ההגדרות למונח "בגידה" שונות בין זוג לזוג ובין אדם לאדם, וקשורות לערכים, תפיסות עולם ולשאלות מוסריות יותר מאשר פסיכולוגיות. בחדר הטיפולים הזוגי המטפל לא ישמש כשופט (למרות שלפעמים המטופלים היו רוצים שכן) ולא יקבע עבור בני הזוג מה נכון ומתאים עבורם ואיך ראוי לחיות.

 אריק אריקסון טבע את המושג "אמון בסיסי" ותיאר את שמונת שלבי ההתפתחות הפסיכו-חברתית של האדם בשנת חייו הראשונה התינוק מצוי בקונפליקט בין אמון לבין חשד: אם צרכיו מתמלאים בזמן ובצורה המותאמת אליו, הוא יפתח אמון בסיסי בעצמו, באחרים ובעולם. אם, מאיזו שהיא סיבה, יהיה כשל בשלב הזה, התינוק יהפוך חשדן וחסר אמון. 

שנים אחר כך, כשהוא כבר מתבגר, חוזר האדם להתמודד עם שאלת האמון. בשלב זה המתבגר צריך להתמודד עם אתגר האינטימיות: האם יוכל לפתח אינטימיות וקירבה מבלי שירגיש שהוא מאבד את זהותו האישית? התשובה תלויה בדרך בה נפתרו השלבים הקודמים, ובין היתר בשאלת האמון הבסיסי. בעקבות בגידה, שאלת האמון הבסיסי חוזרת ועולה במלוא חריפותה.

האהבה המושלמת, לפי מודל "משולשי האהבה" של  סטרנברג, נשענת על שלושה מרכיבים: אינטימיות מחויבות ותשוקה. יש סוגים שונים של בגידות, אבל בכולם הקלפים נטרפים והקשר הזוגי עובר טלטלה עזה: במקרים מסוימים, כשמדובר על קשר גופני בלבד, הפגיעה היא בעיקר ברכיב התשוקה. במקרים אחרים, כשהבגידה כרוכה בקשר נפשי עמוק עם אדם שלישי, הפגיעה היא ברכיב האינטימיות. אבל בכל המקרים כולם, הפגיעה הבסיסית היא ברכיב המחויבות, מאחר שנפגעת  האקסקלוסיביות (הבלעדיות), שהתקדשה לאור המחויבות הזוגית.

הטוקבקיסטים היו מאד פסימיים באשר לסיכוי לשקם את הזוגיות אחרי בגידה והשתמשו בביטויים קיצוניים לתיאור תחושותיהם: הרס טוטאלי לזוגיות, אין סליחה, אין מחילה, אין דרך חזרה, כאב גדול, אמון נשבר, חשדנות תמידית, יקרה שוב, בגידות עוברות במשפחה, תמיד נשאר ברקע, צלקת, נטישה רגשית, שקר, הסתרה, השפלה.....

אבל המציאות מלמדת אותנו שיש זוגות שמבינים אחרת את משבר הבגידה בתוך היחסים שלהם. הם מבקשים לשקם את הזוגיות שלהם, עובדים על כך בטיפול, ולא פעם גם מצליחים. איך עושים את זה?


אין דרך אחת לבניית אמון. כל זוג מוצא לעצמו את הדרך שלו. אבל יש כמה תחנות משותפות שכל זוג שחווה חוויה של בגידה ומתכוון לעבוד עליה צריך לעבור:

אחת התחנות הראשונות היא תחנת לקיחת האחריות המשותפת. זוג שעבר משבר בגידה מגיע אל חדר הטיפולים עם חלוקת תפקידים ברורה: יש בוגד ויש נבגד, יש אשם ויש קרבן. ואכן, בדרך כלל, תקופה ארוכה בתחילת הטיפול הזוגי מוקדשת לעבודה לאור התפקידים האלה:  הכעס, הפגיעה, ההשפלה והדכאון שחש הצד הנבגד, בצד חשבון הנפש, החרטה והצער של הצד הבוגד. אבל בהמשך, אחרי שהתחושות הללו מעובדות ומוכלות על ידי שני הצדדים, עוברים לראות את הזוגיות בצורה עמוקה יותר. בשלב הזה מתגלה הריחוק והשבר הזוגי שקדם לבגידה, ולמעשה בישר את בואה. על מנת לעבד את החלק הזה שני הצדדים צריכים לעשות שינוי, ולבחון את האחריות המשותפת שיש לשניהם על מצב  הקשר עוד טרם הבגידה. שינוי העמדות הזה לא פשוט, אבל הכרחי.

אחת התחנות המשמעותיות הבאות היא תחנת ההחלטה לתת שוב אמון. אדם לא יכול להוכיח שהוא ראוי לאמון. אפשר להוכיח רק את ההיפך, כשמפירים את האמון שכבר קיים. אם כך, איך נדע שהצד השני, שכבר מעד ובגד, בכל זאת ראוי לאמון מחודש? מסתבר שאי אפשר "לדעת" בנושא הזה, ולכן צריך -  להחליט. זוגות שעברו משבר בעקבות בגידה, צריכים (שני הצדדים) לבחור ולהחליט לתת מחדש אחד בשני את  האמון.

גם אחרי שמחליטים לתת אמון, הדרך לא הסתיימה, והתהליך התוך- אישי והבינאישי הוא ארוך ולא פשוט. במהלך הדרך שני בני הזוג חשופים ל"נפילות" לתוך בורות של חשדנות ומשברי אמון. זה שבגד יכול להתמלא בחשש גדול שהאחר "יחזיר לו", וזה שנבגד עלול לדאוג שמא הדברים יחזרו על עצמם שוב. בניגוד לתפיסה המקובלת, "החלטה" אינה ענין חד פעמי של רגע, אלא תהליך ממושך, שעשוי לקחת חודשים ולעיתים אף שנים.

תחנות נוספות בתהליך השיקום הזוגי קשורות לשינויים קוגניטיביים (הכרתיים) שעוברים על שני בני הזוג. לכל אחד מאיתנו יש תפיסות, אמונות ומחשבות לגבי שלושה מעגלים: העצמי, האחר והעולם. משבר בגידה משפיע על שלושת המעגלים הללו:

שיקום הערך העצמי. הדימוי העצמי של שני בני הזוג משתנה בעקבות הבגידה ודורש הערכה ועיבוד מחודש. למשל, הצד שנבגד עשוי לחוש איום על המיניות שלו (האם אני עדיין גבר? האם הפסקתי להיות מושכת?) ואצל הצד הבוגד מתעוררות, בין השאר, שאלות לגבי המוסריות שלו. שני הצדדים לומדים על עצמם בעקבות מה שקרה, ולא פעם הערך העצמי שלהם נפגע ודורש שיקום.

תפיסות לגבי האחרים והעולם. לכולנו יש אמונות ותפיסות לגבי האנשים והעולם שבחוץ : האם העולם ביסודו טוב או רע? האם "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? האם העולם צפוי? האם אפשר לסמוך על אחרים? ומהו טבע האדם - האם אנשים ביסודם יעזרו לנו או יפנו נגדנו?

בגידה, כמו ארועים דרמטיים אחרים במהלך החיים, מאתגרים את תפיסות העולם הבסיסיות שיש לכל אחד מבני הזוג על אחרים ועל העולם, ויש צורך בעיבוד וחשיבה מחודשת. לעיתים, מתגבשות בעקבות הבגידה הנחות בסיסיות חדשות. במקרים אחרים, מצליחים לשזור את סיפור הבגידה והמשבר לתוך האמונות הראשוניות. בשני המקרים, אי אפשר להתכחש לכך שהנסיבות השתנו. וכך, זוגות שעובדים על היחסים שלהם, אחרי בגידה, מדברים לא פעם על כך ש"נפקחו עיניהם"  במהלך התהליך, מאחר שלמדו הרבה מאד על עצמם, על בני הזוג שלהם, ובכלל על החיים.

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: