מאמרים

יחסים אסורים: "אמא דפקה לי את החיים"

הקבוצה התכנסה למפגש הראשון, מתחילים את המסע: שעתיים, פעם בשבוע, במשך 14 שבועות. יושבים במעגל שמונה – ארבעה גברים וארבע נשים : מטרת הקבוצה לעשות צעד בדרך לזוגיות. כל אחד הגדיר לעצמו בשיחות המוקדמות "צעד" בדרך שונה,  אבל כולם הצטרפו למסע כי יש משהו שחוסם אותם מלהשיג את מטרתם הזוגית.
החברים מסתכלים סביב, מי בביישנות ומי בסקרנות. הבנות מתעכבות על אורן, גבר נאה במיוחד, בן 31, בתפקיד סודי במשרד ראש הממשלה, כאילו שואלות את עצמן  "למה הוא כאן? מה יכולה להיות הבעיה שלו?".
בשיחת ההיכרות בינינו סיפר אורן שאין לו קושי להתחיל עם נשים ושהן מעוניינות, אבל הוא לא מצליח לעבור הלאה, לא מצליח להגיע לאינטימיות "האמת הכואבת היא שאני בתול", אמר במבוכה. "מה קורה כשהקשר מתקדם, אתה לא מנסה?" שאלתי, "כן", הוא ענה, "אני רוצה לנסות אבל מרגיש שמשהו חונק אותי, אני ממש לא מסוגל לגעת...".
אורן סיפר שגדל בבית נורמאלי, כשהוא הבכור וגדול מאחותו בשמונה שנים. אמו הייתה אמנית ואביו עבד גם הוא בשרות המדינה והיה רוב הזמן בחו"ל. "אני זוכר שאבא נעדר לחודשים שלמים". קבענו שהמטרה של אורן לתהליך הקבוצתי היא לנסות ולהבין ממה נובע המחנק, מה הסיבה לקושי להגיע לאינטימיות.
במפגשים הראשונים עסקנו בהיכרות, בניית אמון בין חברי הקבוצה, הגברת תחושת הביטחון והשייכות. לאט לאט נפתחו החברים וכל אחד הביא את הסיפור שלו. כשהגיע תורו של אורן לספר על עצמו, הוא אמר בקצרה שמעולם לא היה לו קשר אינטימי עם בת זוג. הקבוצה התקשתה להאמין. אחת המשתתפות אמרה לאורן "אתה האחרון שציפיתי לשמוע ממנו כזה דבר, לא חשבתי שזה הקושי שלך". החברים ביקשו מאורן לספר יותר. אורן שיתף וסיפר שאביו נעדר לתקופות ארוכות ובזמן הזה, מאחר שהיה הבכור, ועל פי בקשת אביו, הוא היה "הגבר בבית". הוא סיפר שהייתה לו מערכת יחסים מאוד קרובה ומיוחדת עם אמו, בתקופות שאבא לא היה, הוא ישן יחד איתה, "עד איזה גיל?" שאל אחד הבנים- "אני חושב שעד גיל 13-14, אז אבא הפסיק לנסוע והיה בבית". "מה היה כל כך מיוחד בקשר עם אמא?" שאלה אחת הבנות, ואורן השיב "היינו עושים הרבה דברים יחד, רואים סרטים, מתקלחים, - לא היו לי חברים, כי אחרי בית ספר אמא ואני היינו יחד. אחותי נולדה כשהייתי בן שמונה והייתה ילדה שקטה שהייתה עסוקה בעצמה ולא הפריע לאמא ולי"
דממה מעיקה ליוותה את דבריו של אורן. הקבוצה שתקה. לפתע פנתה לאורן מיכל ושאלה "היה איזשהו מגע מיני בין אמא שלך לבינך?", אורן נראה כמתעורר מחלום ומילמל "מה שאלת? מה שאלת? אני לא יודע, אני לא יודע".
המפגש הגיע לסיום כשחברי הקבוצה מתפזרים בשקט.
ריצ'רד גרטנר כתב ש"ילד שחווה בגידה חמורה במערכת יחסים עם הורה...מצפה תכופות לבגידה דומה בכל מערכות היחסים. יכולתו ליצור התקשרויות נפגמת באופן חמור.. הוא מפתח תחושה שייבגד על יד היקרים לו ועל ידי אלה שבהם הוא נותן אמון... דרך שכיחה להדוף את החרדה היא להותיר את הקשרים מרוחקים, רשמיים ונטולי רגש ".
למפגש הבא הגעתי דרוך ועם קצת חששות. אורן הגיע אחרי שכולם כבר ישבו והתחיל מיד לדבר. "בעקבות הפגישה הקודמת, עברתי שבוע לא פשוט. היו לי הרבה מחשבות וחלומות, נזכרתי בדברים שהרבה מאוד שנים לא חשבתי עליהם. ככל שחשבתי יותר, כך הופיעו עוד פרטים וקטעים... חלקם מבולבלים חלקם יותר ברורים. נראה לי שבעקבות העדרו של אבי אני הייתי הגבר בחייה של אימי. היא הייתה אישה צעירה ואני זוכר שהיה שלב שבו החיבוק והמגע שהיה ביננו הפך להיות משהו אחר, שהוא הוציא ממנה את האישה וכבר לא הייתה שם אמא. אני לא זוכר האם זה התחיל כשהייתי בן חמש או שש, אבל הלילה היה רק של אמא ושלי. היא קראה לי "הגבר שלי" ואני זוכר שהיא הייתה גורמת לי להרגיש נעים. היום אני יודע שזו הייתה אורגזמה. היא ביקשה ממני לעשות כל מיני דברים כדי שגם לה יהיה נעים אבל עד כמה שאני זוכר מעולם לא הייתה חדירה. אני חושב שזה מה שדפק לי את החיים, שאמא שלי דפקה לי את החיים"
הקבוצה שתקה. מתקשה למצוא מילים ולהגיב. "מה שאתה מתאר הוא מאוד קשה, ואתה מאוד אמיץ בכך שאתה מספר את הסיפור שלך. איך אתה מרגיש עכשיו?" שאלתי. אורן שתק. "אני מרגיש בושה, אשמה. לא רציתי לבוא לכאן היום. יש בי  תחושה של כעס גדול וזעם, אבל יחד עם זה גם הקלה גדולה, כאילו ירד ממני משא מאוד כבד" אמר...
גרטנר מוסיף ש "ילדים, חשים שהם אחראים להתעללות המינית שעברו. תחושה זו נובעת מכמה מקורות: האחריות לגורלך היא אחד האידיאלים המאפיינים את המגדר הגברי. בנים מרבים גם לייחס את ההתעללות בהם למסר שהם עצמם שידרו, שהבהיר שהם מעוניינים בקשר מיני עם התוקף. תחושה זו יכולה להתעצם כאשר התוקף אומר לילד שהדבר קורה כיוון שהתוקף אוהב אותו מאוד". המסע של אורן קשה וארוך, ורק עכשיו התחיל.
המפגש היה לא פשוט לכולנו. הסיפור של אורן נגע בחברי הקבוצה, ולאט לאט יצאו לחלל האויר סודות נוספים של חברי הקבוצה. המסע לחיפוש זוגיות לקח תפנית, והעמיק למסע נוקב של כל אחד מחברי הקבוצה לתוך עצמו, ההסטוריה האישית והמשפחתית שלו, הזכרונות שכל אחד מהם סוחב, הפחדים, הכאבים. וגם התקווה.
ג'ודית הרמן בספרה "טראומה והחלמה" אומרת ש "כאשר מתפתחת בקבוצה לכידות ואינטימיות, מתחיל תהליך מורכב של השתקפויות. ככל שהמשתתף נותן מעצמו לאחרים כך גדלה יכולתו לקבל את התשורות שיש בידיהם להציע לו... קבלת הקבוצה מגדילה את הערכתו העצמית של כל אחד מחבריה..."
הקבוצה עזרה לאורן להבין שמה שחווה אכן התרחש במציאות. הקבוצה דיברה על טראומה, על ניצול מיני, על טאבו ואיסורים נורמטיביים וחוקיים ועל איך יכול להיות שהורה פוגע כך בילד שלו...
אחת הבנות בקבוצה הציעה לאורן שהעובדה שהרגיש טוב עם המגע של אמו גרמה לכך שבאופן לא מודע הוא יצר הקשר בין הנאה לדברים רעים –  "אני חושבת שמה שאתה אומר לעצמך זה משהו כמו "זה רע שאמא נוגעת בי, אבל זה גם גורם לי להנאה ולכן הנאה היא רעה"... "נכון מאוד", הוספתי, "צריך לנתק את הקשר הזה בין ההנאה שנחוותה בעבר, לאפשרות לחוש הנאה בעתיד. ההנאה עצמה אינה דבר רע או אסור".
בשלב זה היה לי חשוב להראות לאורן שהוא נורמלי: "התחושות שלך לגבי נשים וקשרים אינטימיים הן השלכות של הפגיעה המינית שעברת. אנשים רבים שעברו פגיעה כזו בילדות חשים לא נוח בכל מה שקשור לתחום המיני, זה טבעי להרגיש כך". אורן נראה מוצף. הקבוצה חיבקה אותו במילים, ואחת הבנות שישבה לידו הושיטה לו יד והחזיקה אותו. לראשונה מזה הרבה זמן נראה שהוא לא חש בודד, אורן חש שייך...
המשך העבודה בקבוצה סייע לאורן להתמודד עם האשמה והבושה, ועזר לו להשיל את האחריות למעשים של אימו. אורן נעזר בקבוצה כדי לשקם את ההערכה העצמית והדימוי העצמי שלו והתחיל להשתמש בכעס כמנוף לשינוי.
במפגש הסיום של הקבוצה ביקש אורן את רשות הדיבור: " החלטתי להמשיך את המסע שאני נמצא בו עכשיו, תהליך של גילוי, הבנה וקבלה של מה שעברתי. מצאתי מטפלת שמתמחה בטיפול בטראומה של נפגעי גילוי עריות. רציתי להגיד לכם תודה על שעזרתם לי לראות מה שעבר עלי, הושטתם לי יד ונתתם לי תיקווה"

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: