מאמרים

על המסגרת- הסטינג הטיפולי

 

באחד מהפרקים הראשונים של התכנית "רוקדים עם כוכבים" מבקשת המורה המאמנת של שלמה בראבא שישמור על המסגרת (התנוחה של הידיים ועמידת הגוף) תוך כדי ריקוד. בראבא מתרתח "אל תגידי לי את המילה "מסגרת". כמי שגדל בבית יקה קפדני, אני פשוט לא מסוגל לתפקד בשום מסגרת".  הוא מסביר שעבורו, לקום בבוקר, להגיע לאימוני הריקוד ולעמוד בדרישות של מסגרת – זו דרישה שהיא מעל ומעבר לכוחו. אפילו המילה קשה לו. בסוף הדיון הם מתפשרים על המילה "אחיזה" במקום "מסגרת". את זה קצת יותר קל לו לעכל... 
פרויד היה הראשון שדיבר על סטינג – Setting – מסגרת כללי היסוד - כדי להגדיר את שיטת העבודה של הפסיכואנליזה שהמציא. הסטינג הטיפולי לפי פרויד הוא חד משמעי ונוקשה. הוא כולל את שעת הטיפול (שאורכת אצל רוב הפסיכולוגים חמישים דקות), זמן הפגישה הקבוע, שחוזר על עצמו ביום קבוע כל שבוע, את המקום הקבוע, חדר המטפל שאינו משתנה, ואת עלות הפגישה. 
בימיו של פרויד מרכז העשייה הפסיכואנליטית היה נעוץ בפירוש האנליטי המדויק, "הנכון", לגבי המטופל. ממשיכיו מתמקדים במערכת היחסים שנרקמת בין המטפל למטופל, שנחקרת לעומק לאורך הטיפול . ויניקוט  חשב שהמסגרת הטיפולית חשובה אפילו יותר מהפירוש. הטיפול מפצה על חסכים הוריים ומספק סוג מיוחד של "סביבה תומכת."  אחד ממושגי היסוד שויניקוט טבע היה holding-  ההחזקה, הפיזית והנפשית כאחד, שבה האם מחזיקה את התינוק, והמטפל מחזיק את המטופל שלו. (מזכיר לנו את ה"אחיזה" של המדריכה של בראבא). 
בהחזקה טובה – האם רואה את הצרכים של התינוק, נענית להם, מונעת ממנו תסכול גדול מדי, ומאפשרת לו לגדול בצורה בטוחה. ה holding של ויניקוט, הוא המסגרת הפיזית של ידי האם, החיבוק, הקרבה של התינוק ללבה הפועם בצורה מרגיעה. בדומה, בטיפול הנפשי, ההחזקה הנפשית מתורגמת  למבט של המטפל, היכולת שלו להבין לעומק את צרכי המטופל שלו, לשקף אותם, לתת להם הכרה ואישור, ולעזור למטופל (שכבר מזמן אינו תינוק) להתקדם ולמצוא את דרכו החד פעמית ומיוחדת. 
גם פרויד וגם ויניקוט הגמישו מדי פעם את הסטינג הטיפולי, ולא פעם עשו מעשים יוצאי דופן ולא מקובלים בטיפול קלאסי. מספרים על פרויד, שבמקום טיפול נתן פעם אוכל למטופלת רעבה. מספרים על ויניקוט, שמטופלת שלו זרקה בהתקף זעם על הרצפה אגרטל יקר שלו – וכשחזרה למחרת לפגישה מצאה אגרטל זהה בדיוק עומד באותו מקום (כדי להדגים לה שהוא לא נהרס מהכעס שלה).  מספרים על מטופלת אחרת שלו שישבה לצידי הכורסא שלו ואחזה בידו, במשך חודשים ארוכים במהלך האנליזה שלה, כשהייתה שרויה בדיכאון כבד.  בדומה, בסדרת הטלוויזיה "בטיפול", הפסיכולוג ראובן דגן מביא למטופלת שלו שנרטבה בגשם בגדים נקיים ויבשים. 
אבל כל הדוגמאות האלה הן היוצאות מהכלל שמעידות על הכלל – בטיפול פסיכואנליטי ופסיכולוגי קלאסי החוקים ברורים ונשמרים ללא סטייה – הזמן, המקום, המחיר, וצורת העבודה - חוסר המגע הפיזי עם המטפל, העובדה שכל התהליך נעשה דרך דיבור, דרך זיכרונות, מחשבות, תחושות, אסוציאציות וחלומות. המסגרת הזו – הסטינג- נדמית אולי נוקשה ומרוחקת, במיוחד עבור אנשים שאמונים על הגישות המודרניות של קואצ'ינג, טיפול התנהגותי ושאר שיטות טיפול חדשניות, בהן יש הרבה פחות משקל למסגרת היציבה. 
מדוע המסגרת חשובה כל כך? למה המאמנת של בראבא לא מוותרת על ההחזקה? למה הפסיכולוג מתעקש להיפגש עם המטופל שלו במקום וזמן וחדר קבוע, ולא מסכים לקיים את הפגישה בבית קפה?
מבחינה התפתחותית, התינוק זקוק למסגרת קבועה מאז ילדותו. כשהוא רצוי ואהוב, ונולד לתוך בית חם ומשפחה יציבה, המסגרת הקבועה עוזרת לו להתרגל לעצמו, לסובבים אותו ולעולם. תינוקות בבתים יציבים לומדים כבר בגיל שבועות ספורים, שאחרי שהם בוכים – הם מקבלים תשומת לב, חיבוק, אוכל, הרגעה ופינוק. האוכל תמיד מגיע, החיבוק ותשומת הלב תמיד נמצאים. הם מפתחים אמונה שהעולם בטוח, ניתן לצפייה. הם מפתחים תחושת עתיד. יש שם מישהו, בצד השני, ששומע, שם לב, ונענה לצרכים שלהם במהירות ויעילות. יש על מי לסמוך. 
טיפול פסיכולוגי שואף לשחזר את הקביעות והיציבות שאופייניים לחיי תינוק שגדל בבית בריא. כשהתנאים קבועים ולא ניתן לשנותם, המטופל והמטפל יכולים להתפנות לבחינת עולמו הפנימי של המטופל, בצורה בטוחה. דבר לא יפריע, שבוע לאחר שבוע הכל יראה בדיוק אותו דבר. כך המטופל יכול להרגיש רגוע, ולאט לאט הוא מעז לפרוס את מסכת הרגשות והמחשבות הפרטיות שלו.
המסגרת לא תמיד נעימה למטופל. לעיתים קרובות הוא מרגיש שהיה רוצה לקבל יותר זמן, יותר תשומת לב, או לקבל הרגשה יותר אישית, שתתבטא למשל בשינוי מיקום הפגישה למקום פחות פורמאלי. אבל המסגרת הנוקשה לא מאפשרת את זה, וגורמת לו לתסכול ולעיתים כעס של ממש. הפסיכולוג מזמין את המטופל שלו להבין את המקומות בהם נוח לו עם המסגרת, כמו גם את המחירים שהוא משלם עליה. מזמין אותו להכיר את הכעס שלו, הקנאה במטופלים אחרים, בזמן הפרטי של הפסיכולוג או בחייו האישיים, את השנאה שמתעוררת בו. כל אלה הם בסיס חשוב לעבודה הטיפולית – עבודה שעיקרה הכרות של המטופל עם אזורים שונים של נפשו. 
ההקשבה הרצינית של המטפל, האכפתיות שלו, הפירושים העמוקים וההתכווננות המדויקת נחשבים החלקים ה"אימהיים" של הטיפול, המיטיבים, המאפשרים, המעניקים. לעומתם המסגרת, הגבולות וההגבלות של הטיפול, אלה נחשבים החלקים ה"אבהיים" של הטיפול, המגדירים, העוצרים, המגבילים (החלוקה ל"אמא" ו"אבא" קשורה לתפיסה הנוקשה של תפקידי ההורים בעבר ולא מתאימה היום, ולכן הם במרכאות). אלה וגם אלה חשובים ביותר להתפתחות הטיפול והעמקתו. 
המטופל  נעזר בחלקים המאפשרים ומעניקים בדיוק כשם שהוא זקוק לגבולות ועצירה. אם נדמה את חיי הנפש למים חיים, הרי שהטיפול צריך להיות "מיכל" – כלי שבתוכו המים יכולים להיאסף, להיאגר, להישמר ולא להישפך. וממש כשם שהמים זקוקים לאגרטל שלם, מלא, שאין בו סדקים, כך גם הטיפול נעזר בגבולות, המגבלות והמסגרת, שעוזרים להכיל בתוכם את סערת הנפש של המטופל. לתת לו מקום, ובו זמנית גם לשמור עליו. 
דווקא הסטינג הנוקשה הוא שמאפשר בסופו של דבר לעבוד ולהגיע לעומקי הנפש. המטופל לומד, שלא חשוב מה אמר ואיך התנהג, מה העיז לפתוח, ועד כמה הלך רחוק מול המטפל - דבר לא יתנקם בו בפגישה הבאה. היא תיערך בשעה הקבועה, ביום הרגיל. היא תמיד תתקיים. אם תחשבו על זה, אין כמעט מקום בחיים שבו אתם מקבלים הבטחה כזו – גם אם תכעסו, תשנאו, תקנאו, תעלבו, תעליבו, תפגעו, תכאיבו, תגעילו, תעצבנו, תשעממו או תרגיזו – יהיה מקום אוהד עבורכם. זה יהיה מותר ואפשרי.  יש אנשים שמתקשים להאמין שיכולים להיות בחייהם יחסים כאלה. הם רגילים להיות אלה שמטפלים באחרים, מתחשבים, מתייחסים, נותנים מקום. הם לא מצפים ליחס אחר, וגם כשהוא מגיע, הם מתקשים להתרגל אליו. לעתים לוקח להם זמן רב עד שהם מפתחים אמון במטפל ובטיפול, ומעיזים לבדוק עד כמה באמת אפשר ומותר פה ללכת רחוק... הסטינג הטיפולי היציב והקבוע מאפשר ללכת רחוק. רחוק מאד..
 
* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: