מאמרים

האם אפשר להתאהב באמת דרך האינטרנט?

"אני גרוש מזה מספר שנים שאחריהן הייתה לי בת-זוג קבועה במשך מספר שנים.
לאחרונה אני מחפש בת-זוג חדשה. צו'טטתי עם עשרות נשים וגם נפגשתי עם מספר לא מבוטל אך אף אחת לא הצליחה לחדור לנימי-נפשי.
לאחרונה "הכרתי" מישהי, עימה אני בקשר כבר כשבועיים, קשר של צ'אטים וטלפון, אך טרם פגשתי אותה. אני מתחיל לחוש שאני מתאהב, ה י ת כ ן ? עלי לציין שעד כה אף פעם לא התאהבתי בקלות."


גבר, שלא התאהב בעבר מעולם בקלות, נכנס לרשת, מצ'טט עם נשים, ופתאום, אחת מהן שובה את לבו, חודרת לנימי נפשו, ועוד לפני שראה אותה אפילו פעם אחת - הוא מרגיש שהוא מאוהב. הייתכן? התופעה הזו, של "התאהבות וירטואלית" עוד לפני שמתראים פנים אל פנים, היא מאד נפוצה ברשת. אמנם כשזה קורה, זה מרגיש חד פעמי, מופלא וקסום - אבל למעשה זו תופעה שמתרחשת המון פעמים באינטרנט. למה זה קורה?

כדי להבין מדוע התאהבת כל כך חזק במישהי שעדיין לא ראית, צריך להבין את המנגנון הפסיכולוגי שעומד בבסיסה של כל התאהבות ובחירת בן זוג. גם אם אנחנו נוטים לחשוב שההתאהבות היא תהליך ספונטאני שמתרחש מעצמו, ואי אפשר להסביר אותו באופן לוגי, הרי שפסיכולוגים טוענים שבבסיס הבחירה יש הרבה משמעות. ברוב הפעמים המשמעות לא מודעת לשני בני הזוג והם פועלים בלי להרגיש ולהבין אותה (ולכן אומרים הרבה פעמים ש"האהבה עיוורת"). אבל גם אם הם לא ערים להגיון בבחירה - הוא קיים.

בעקרון אפשר לחלק את התאוריות לגבי בחירת בן הזוג לשני סוגים: רעיון הדמיון ורעיון ההשלמה. לפי התאוריה הראשונה אנשים מחפשים בני זוג שיהיו דומים להם, במובן אחד לפחות. לעומת זאת לפי הגישה השניה - אנשים נמשכים למי שיש לו תכונות שאין להם, וביחד הם משלימים את עצמם ל"אחד שלם וגדול". כך לדוגמא יחפש אדם שתלטן בן זוג תלותי וכנוע, והפזרן יחפש את זו שתאזן לו את התקציב. אבל המחקרים שנערכו לאורך השנים מוכיחים, שהאמונה ש"ניגודים נמשכים זה אל זה" אינה נכונה בדרך כלל, וזוגות הנשואים באושר דומים יותר זה לזה מאשר זוגות אומללים. מסתבר שהדמיון מושך אותנו.

החוויה של אנשים שמכירים ברשת ומתאהבים בסופו של דבר מתחילה הרבה פעמים בדיוק מהמקום הזה של הדמיון. לא פעם הם מספרים על כך אחר כך בהתרגשות: "הוא חושב בדיוק כמוני . מתעניין במה שאני מתעניינת, אומר בדיוק את מה שהייתי אומרת, צוחק מאותם דברים ומתרגז מאותן תופעות. אנחנו ממש כמו נפשות תאומות. כשהוא מתחיל לדבר - אני מרגישה כאילו הכרנו כבר שנים. אני יודעת לאן הוא חותר ומה הוא מתכוון להגיד בסופו של דבר. זו הרגשה מוזרה ומרגשת, כאילו מאז ומעולם היינו בקשר, והוא ממש מדבר את המחשבות שלי".

הגישות הפסיכולוגיות הקלאסיות טוענות שאנחנו מחפשים את בני הזוג שדומים לנו, כי אנחנו למעשה מחפשים בהם את הורינו, אחינו או אנחנו עצמנו. למעשה, אנחנו מנסים, (בצורה לא מודעת כמובן) לברוא מחדש את נסיבות ילדותנו - כי יש לנו צורך עמוק "לעשות תיקונים" ולרפא את פצעי הילדות הישנים. לכולנו יש פצעי ילדות, ולאחדים מאיתנו פצעים, כוויות, וחתכים עמוקים יותר בנפש. המשאלה הלא מודעת שלנו היא שיום אחד יבוא מישהו, ודרך האהבה וההתאחדות איתו נגיע סוף סוף אל "המנוחה והנחלה" שלנו, ונרגיש בחזרה כמו בגן עדן.

תחילת הקשר הזוגי מרגישה כמו "ירח דבש" ממושך, והרבה אנשים מדברים עליו במונחים של "גן עדן": הצד השני מקסים בעיננו, חכם, מצחיק, שובב ושובה לב. אין שום קונפליקטים או חיכוכים. הכל זורם בצורה מופלאה, מפתיעה ומרגשת. זה מרגיש כמו קסם. כשהתהליך הזה מתרחש במרחב הוירטואלי העוצמה שלו גדולה עוד יותר.

לא רק הדמיון (similarity) מושך אותנו בהתאהבות הוירטואלית. אלא גם הדמיון (imagination). בניגוד למפגש פנים אל פנים, שיחת טלפון וצ'יטוט בסקייפ - הצ'טים הסטנדרטים, המבוססים על טקסט, חסרים כל מימד ויזואלי ואודיטורי. וכשאין לנו מידע - המח שלנו משלים את המידע החסר, על ידי הדמיון, הרצונות והמשאלות הכמוסות שלנו:
אין לצד השני גוף - אז אתה בורא לו בדמיונך את הגוף שאתה אוהב, ואין לו קול - אז אתה קורא את הדברים בטון שלך, ובקצב ובאינטונציה שאתה רגיל אליה - וכל זה רק מחזק יותר ויותר את התחושה שהצד השני "מדבר את המחשבות שלי"... ביחסים וירטואלים הדמיון עובד שעות נוספות. במקום לראות את המציאות אנחנו חווים הרבה פעמים את ההשלכות שלנו עליה - מה שנדמה לנו והיינו רוצים שיהיה שם - ולא במקרה ההשלכות מחוברות ישירות למקורות הכמיהה והפנטזיה הראשוניים שלנו.

כל החיים יש לנו משאלה כמוסה שמישהו יאהב ויקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו. בלי ביקורת. בלי תיקונים. בלי תנאים. יחסים מבוססי-טקסט מעניקים את התחושה הזו בצורה חזקה: הנה מישהי, שמוכנה לקבל אותך, ממש כמו שאתה. בלי הגוף, בלי הריח, בלי הבגדים, האוטו, הדירה וחשבון הבנק שלך. בלי שום הפרעות של סימנים חיצוניים. פשוט התחברות של נשמה אחת עם נשמה אחרת - היא מקשיבה לך, מכירה אותך לאט לאט, ואוהבת את מה שהיא קוראת. אוהבת אותך! מה הפלא שזה גורם לאנשים להתאהב?

ומה קורה אחר כך? בחלק מהמקרים המפגש מעצים את התחושות שנרקמו עוד קודם: "ברגע שראיתי אותו נפלתי ישר לזרועותיו. לא היה צורך לדבר, להתחבר, לברר... העומק של הקשר כבר היה שם מראש. הכל היה ברור. אין עוד שאלות. רק התשובה - הנה האחד!"

אבל במקרים אחרים המפגש מפורר את הפנטזיה, וזה עצוב וקשה לשני הצדדים: "לא האמנתי שזה יכול לקרות לי בכלל. הייתי כל כך בטוח שזה זה. אבל בשניה שהבטנו אחד בעיני השניה לראשונה, לשנינו היה את אותו מבט על הפנים: "הו לא!". העיניים נפגשות, המבט מתחבר - והופ, הפנטזיה קורסת לתוך המציאות.... כמה קשה ומאכזב וכואב לשני הצדדים. כואב להתעורר.

אז מה יהיה הסוף אצלך? אין שום דרך לנחש ולדעת. אנחנו רוצים לאחל לך שהקשר יצליח, אבל גם אם לא - הרווחת בגדול. כי הנה, למדת על עצמך שאתה יודע ויכול להתאהב בקלות. גם אם הקשר לא ימשיך - את הידיעה הזו כבר אי אפשר לקחת ממך. אתה יודע להתאהב, וזה יכול לקרות לך עוד פעם. אז אפילו אם לא היום... אולי מחר. בהצלחה!

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: