מאמרים

האם יש עתיד לזוגיות מונוגמית, או שאבוד לנו?

"להט גולדנברג" כתבה טור מעורר מחלוקת ב Ynet, בשם "הבעל לא כל כך רוצה סקס? יש "ריקודי עם". הטור היה מתסיס ומעורר ענין, בעיקר בגלל המשפט האחרון שבו נסגר: "השם בדוי. הסיפור אמיתי".

הכותבת מספרת על עצמה ועל בן זוגה, נשואים והורים לשלושה ילדים, שניסו בכל דרך לגשר על הפערים העמוקים בצורך שלהם לעשות סקס - הוא בקושי מתרצה פעם בחודש, והיא זקוקה להרבה יותר מכך. הם ניסו יעוצים מיניים, ויטמינים, בגדים תחתונים נועזים... כלום לא עזר. בסופו של דבר הבעל, בחצי שתיקה, נתן הסכמתו לכך שאשתו תלך ל"ריקודי עם" ומה שהחל כחוג נאיבי, המשיך למסכת סטוצים, רומנים ובגידות חלקיות, שבמהלכן האשה שכבה עם הרבה מאד גברים ואף נכנסה להריון. לטענת האשה הבעל ידע ונתן בשתיקה את הסכמתו למה שקורה, כולל להריון ולילדה, שמבחינתו היא רצויה.

הטוקבקים הפעם היו סוערים ושליליים במיוחד. המילים "סדום ועמורה" כיכבו ברבים מהם, ונדף מהם הרבה כעס, ציניות, ארס ואפילו שנאה.

אני מנסה לנקות את השיקולים הדתיים והמוסריים, למרות שרבים מהטוקבקים נשענים עליהם בגלוי, ולבדוק את השיקולים הפסיכולוגים, שלדעתי נמצאים ברובד הלא מודע, העמוק יותר, מתחת לרוב הטוקבקים אם לא כולם. מעניין אותי לדעת - למה, בעצם, הטור הזה כל כך מכעיס? למה הוא כל כך מקומם?

קוראי מדור יחסים כותבים הרבה תגובות למאמרים שקשורות ל"סוף עידן הזוגיות". רבים מהם מצהירים שבעצם אין סיכוי לזוגיות המונוגמית הקלאסית, כי בדרך כזו או אחרת כולם מתעייפים, נשחקים, ובוחרים בפתרונות שונים של בריחה, כמו בגידה, יחסים כפולים, התמכרות לעבודה וכדומה. כותבים אחרים קוראים תיגר על הקביעה שזה הסוף, ומנסים לחפש בכל דרך את ה"פטנט" לאושר. איך בכל זאת אפשר לישב את הבעיות בזוגיות ולצלוח את החיים ב"אושר ועושר" זוגי כמו בסרטים של פעם (כי היום אפילו הסרטים כבר לא בוחרים בסוף הטוב הזה).

כמטפלת זוגית, שרוצה להאמין בכל כוחה ביכולת של אנשים לייצר לעצמם זוגיויות איכותיות, שיחזיקו מעמד לאורך שנים ארוכות, ויעמדו בפגעי הזמן, ליבי נחמץ כשאני קוראת על הפתרון החלקי אליו נדחפו "להט" ובעלה. פסיכולוגים לא אוהבים אף פעם פתרונות חלקיים כאלה....

להט אמנם כותבת בלהט "אהבה היא לא כלא... אהבה היא גם לתת חופש לצד השני ולהבין את צרכיו" אבל השאלה שמתעוררת מיד היא עד כמה באמת הפתרון הזה ניתן מתוך "חופש" לשני הצדדים: כמה דרגות חופש היו לבעל מול אשתו הלוהטת? וכמה הבנה לצרכי הבעל להט עצמה מגלה? המחשבה שמטרידה אותי, ואני בטוחה שגם קוראים אחרים של הטור, היא שהפתרון כאן הוא לגמרי חד צדדי - נותן חופש לאשה ומבין את צרכיה, אבל ממש לא מתייחס לצד של הבעל....

בואו נחסוך את התגובות בנוסח "הוא מסכים כי גם הוא בוגד בה עם אחרות". התגובות האלה אולי נותנות לחלק מהקוראים תחושה של שליטה - הנה הסדר שב על כנו, הנה המאזן שהופר חזר, ושני הצדדים בעצם עושים אחד לשני אותו דבר... אבל זה נשמע לי פתרון קל מדי.

בואו נשאר עם הבעיה הקשה באמת - מה קורה אם הסיפור הוא בדיוק כמו שלהט סיפרה? רק לה יש חשקים, רק לה יש מאהבים, והבעל שלה, מנומנם ומרוצה, מקבל אותה כמו שהיא, פלוס "ריקודי עם" פלוס ילדה שאינה שלו... בואו ננסה להשאר עם זה, כאילו אלה עובדות.

אם אתם מסכימים עם המטקבקים הרבים שמבכים את "סוף עידן הזוגיות" - אז אולי בעצם פתרונות חלקיים, מסוג הסידור של להט ובעלה, הם בעצם "נחמא פורתא" - יותר טוב מכלום?

אז איך זה מתיישב יחד, שמצד אחד רבים מהכותבים מאמינים שבעידן שלנו אין סיכוי לזוגיות מונוגמית לאורך זמן, אבל מהצד השני הם מגנים בתקיפות, בתגובות מלאות עוצמה, כעס וגם כאב, מישהו שמנסה פתרון חדשני איך "ללכת עם ולהרגיש בלי"?

אולי אנחנו לא באמת רוצים פתרונות.

במשך אלפי שנים, עד הדור הקודם בערך, המודל הזוגי היה ברור ואחיד: גבר אחד, אשה אחת, זוגיות מונוגמית ונצחית, החל מהחתונה, אי שם בתחילת ההתבגרות, ועד המוות. "בחייהם ובמותם לא נפרדו".

אבל היום זה הרבה הרבה יותר קשה. אנחנו חיים הרבה יותר שנים, ובזקנתנו נהיה כנראה הרבה יותר בריאים ונמרצים מההורים והסבים שלנו. התרגלנו לעבור בתים במהלך החיים, מקומות עבודה, להחליף קריירה לפחות פעם אחת בחיים. את המכוניות אנחנו מחליפים כמה שיותר מהר, ומחשבים מלפני שלוש שנים כבר נחשבים עתיקים ולא מעודכנים. הכל בקצב מהיר, הכל משתנה כל רגע. אין שום צורך להשאר נאמן לספק האינטרנט, חברת הטלויזיה או הסלולרי שלך. אפשר להחליף נאמנות בנאמנות, ולא משלמים על זה שום מחיר. להיפך. זוכים בהנחות והטבות. אנחנו מקבלים תמריצים כל הזמן להתרגל לשינויים, מעברים, ארעיות. מה בחיים שלנו נשאר קבוע, בעצם?

נראה לי שהילדים שלנו, שנולדו לתוך העידן הטכנולוגי הזריז והקופצני הזה, יאלצו לחפש לעצמם פתרונות כאלה גם בתחום הזוגיות. החלום העתיק על זוגיות מונוגמית נצחית פשוט לא יחזיק יותר מעמד.

אבל איכשהו נדמה לי שאנחנו "דור הביניים". גם אם הסתגלנו לעולם הדיגיטלי החדש אנחנו עוד זוכרים ילדות אחרת. גם אם אנחנו מתפקדים מצוין בתנאים המודרניים, כנראה שהדם עדיין זורם בעורקים שלנו בקצב איטי ומתון יותר, ואנחנו מאמינים בערכים של פעם, או רוצים לקוות שהם עדיין תופסים....

זו, כך נדמה לי, הסיבה שרובנו עדיין כל כך נפגעים וכועסים ממי שמחפש לעצמו פתרונות חלקיים לזוגיות, כמו להט ובעלה המנומנם. כנראה שאנחנו עדיין רוצים להאמין שנצליח "לנצח את השיטה" ולחיות הפילי אבר אפטר. בלי פתרונות ביניים. בלי קיצורי דרך. פשוט.

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: