מאמרים

בחורה יפה עם בעיות ביצירת קשר? איך זה יכול להיות... – טיפול קבוצתי

כשפגשנו את טלי, יפהפיה בת 33, היא אמרה לנו "אני לא מבינה למה לא הולך לי למצוא זוגיות. בכל שאר תחומי החיים אני מצליחה מאד. רק כאן אני תקועה. כמעט כל החברות שלי נמצאות כבר שנים בזוגיות, וחלק התחתנו כבר ובדרך לילדים, ורק אני עוברת מיחסים מגומגמים כטלי לאחרים. זה אף פעם לא תופס, אף פעם לא מחזיק יותר מכמה פגישות ספורות. מה הבעיה שלי?"

שוחחנו איתה שעה ארוכה, שאלנו על הילדות, הבית בו גדלה, היחסים עם ההורים, עם האחים, למדנו קצת על הזוגות שהיא ראתה סביבה בילדות, חקרנו את ההתבגרות שלה, ומה עשתה מאז ועד היום בחיים. הרמנו את כל האבנים שיכולנו למצוא מסביב וחיפשנו רמזים מתחתן – אבל ל מצאנו תשובה לשאלתה: מה הבעיה של טלי? למה היא כל כך תקועה?

הצענו לטלי להצטרף לקבוצה קצרת מועד: 14 מפגשים בני שעתיים, שלושה חודשים של השקעה "בדרך לזוגיות". קבוצות נותנות תשובות, לא פעם, ל"חידות" מהסוג שטלי הציבה בפנינו. בתוך התהליך הקבוצתי מתבררים במהירות דברים, שלא מצליחים לעלות בטיפולים אישיים, דברים שיושבים מעבר למודעות, מעבר להסטוריה, והמטופל לא יכול לספר עליהם, אבל מתבררים בתוך מערכת היחסים המתפתחת בין חברי הקבצה.

התגובה הראשונה של טלי היתה רתיעה: "אני לעולם לא אפתח את הפה בקבוצה כזו" היא אמרה, וסיפרה על קושי עצום להפתח בחברת אנשים זרים. "לוקח לי מליון שנה להתחמם. וגם אז אני לא דברנית גדולה מדי. החברים שלי כבר רגילים לזה שאני לא ממש תורמת לשיחות. תמיד מקשיבה אבל שותקת. אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לדבר. בדייטים זה אפילו עוד יותר גרוע".

הרתיעה של טלי  עודדה אותנו לחשוב שדווקא קבוצה תהיה הפתרון הנכון עבורה. "בואי נעבוד באיזורים שקשה לך. נלך דווקא לשם. נאתגר אותך. אולי משם תגיע התשובה שאת מחפשת כל כך הרבה זמן?" הקשינו. טלי לקחה כמה ימים לחשוב, ובסופו של דבר, עדיין תחת לבטים קשים, החליטה להצטרף.

למפגש הראשון הגיעה טלי באיחור בולט. חשבנו לעצמנו שזה לא מפתיע, בהתחשב בקושי העצום שלה להביא את עצמה לסיטואציה החברתית המפחידה. כשנכנסה לחדר כבר ישבו בו תשעת החברים האחרים – ארבעה בנים וחמש בנות. הקבוצה, ובעיקר הבנים שבה, לא יכלו להתיק את עיניהם מהבחורה היפהפיה שנכנסה אל החדר. "את בטוחה שלא טעית בכתובת?" שאל בספקנות צינית אחד הבנים, וביטא על ידי כך את הנטיה של רבים מאיתנו לחשוב שלאנשים יפים אין בעיות, בודאי לא בתחום יצירת הקשר.

טלי חייכה בביישנות והתיישבה במהירות. את שאר הפגישה העבירה בשתיקה. המבט העירני וההנהון הנמרץ העידו שהיא קשובה לאחרים, אבל מחסום החשש לא נפרץ, וגם כשפנינו אליה ישירות ושאלנו אם יש לה מה לומר מיהרה לסנן תשובה מתחמקת וחזרה לשתיקתה.

בשבוע שלאחר מכן טלי הגיעה בזמן. שאר חברי הקבוצה עמדו בפינת הקפה ופטפטו, חשים הקלה רבה לנוכח העובדה שעכשיו הם כבר קצת יותר מכירים. טלי עדיין הרגישה ונראתה בבירור אאוטסיידרית. את מהלך הפגישה הזו בילתה, ממש כמו בפעם הקודמת, בשתיקה קשובה. לקראת סוף הפגישה פנה אליה אחד הבנים, בטון קצת כעוס, ואמר: "אז מה, את מתכוונת שכולנו נרקוד כאן לפנייך, נפתח את הלב ונספר על עצמנו, כשאת רק צופה במחזה כמו איזה מבקר תאטרון?" . הקבוצה השתתקה, דרוכה לשמוע איך טלי תגיב. טלי כבשה מבטה בריצפה, פניה סמוקות. השקט הדרוך הופר כשבחורה שישבה על ידי טלי אמרה בטון מרגיע: "אני בטוחה שטלי רוצה להשתתף ותספר לנו על עצמה בפעם הבאה. תנו לבנאדם להתרגל. לא כולנו נפתחים באותו קצב....". טלי הנהנה: "בשבוע הבא אספר"....

המפגש בשבוע השלישי נפתח בתרגיל עם קלפים טיפוליים. כל משתתף בחר קלף או שניים שמדברים אל ליבו, ודרכם התחבר אל עצמו ואל הקבוצה. טלי חיכתה לסוף הסבב, ורק אחרי שכולם כבר דיברו, פתחה והראתה את הקלפים שבחרה:  ילדה מציצה מחור המנעול של דלת נעולה, וילדה מובילה עגלה

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: