אנחנו לא מתאימים יותר וזאת אשמתך

אנחנו לא מתאימים יותר וזאת אשמתך

05/05/2013

 

אלון ורויטל (השמות בדויים) הגיעו לטיפול זוגי חודשים ספורים אחרי שעברו לגור יחד. "היחסים בינינו היו מעולים בחודשים הראשונים", הוא מספר. "היו לי כבר חברות בעבר, אבל עם רויטל זה הרגיש לגמרי אחרת. מההתחלה זה הרגיש כמו 'הדבר האמיתי' שחיכיתי לו. בילינו המון יחד, היה לנו כיף כל הזמן, וגם אם רבנו מדי פעם, זה היה נפתר בקלות על ידי תקשורת גלויה ופתיחות, שכבר כמעט לא האמנתי שתהיה לי".

"עברנו לגור יחד אחרי פחות מארבעה חודשים", ממשיכה רויטל את הסיפור. "החוזה בדירה שלי בדיוק הסתיים, וממילא היינו ביחד כל הימים. זה נראה כמו ההמשך הטבעי לקשר. אנחנו גם לא ילדים, שנינו באמצע שנות השלושים לחיינו, וגם אמרנו אחד לשני שאם זה ימשיך ככה – נתחתן די מהר. אין מה לחכות...".

"אז מה בכל זאת מביא אתכם אלי היום?", שאלתי. הם החליפו מבטים ונראו מהססים. "קצת קשה להסביר", השיבה לבסוף רויטל. "אני לא יודעת איך להגדיר את זה בדיוק... ".

"אנחנו פשוט לא מתאימים יותר!", צווח לפתע אלון. "השתנית לגמרי וזה פשוט לא כמו פעם". "לא נכון", ניסתה למחות. "לא השתניתי בכלל. פשוט... הקצב שלנו השתנה".

רויטל תלתה בי מבט אבוד. נראה שהיה שהיא לא מאמינה שאוכל להבין על מה היא מדברת. "בחודשים הראשונים היינו כל הזמן יחד. מרגע שהגענו מהעבודה הביתה בילינו רק אחד עם השני, וזה גם כל מה שרצינו לעשות".

"אימצנו כלבה והיינו מטיילים איתה שעות בשכונה ביחד, אחר כך היינו מכינים ארוחות מושקעות ואוכלים יחד ליד הטלוויזיה, מול סדרות שאנחנו אוהבים. מדי פעם נפגשנו עם חברים שלי או שלו, אבל תמיד ביחד. אפילו למכון הכושר הלכנו יחד... הכל היה פשוט מושלם", אמרה.

"אז מה רע בזה?", התמרמר אלון, "אני לא מבין למה זה צריך להיות אחרת... ההורים שלנו רגילים לראות אותנו יחד פעם אצלי בשבת ופעם אצלה. החברים שלי קיבלו אותה מהרגע הראשון, אני מסתדר מצוין עם החברות שלה. אני לא מבין למה זה לא מספיק לה יותר?!". "זה לא שאתה לא מספיק, פשוט...", רויטל התקשתה להסביר ונראתה מיואשת. נשמע שהשיחה הזו מוכרת להם, שהם ניהלו אותה כבר כמה פעמים ובכל פעם הגיעו לאותו מבוי סתום.

"אני פשוט רוצה לפגוש את החברות שלי לבד, לדבר דיבורים של בנות, ללכת לחנויות וללמוד בגדים, להיות קצת עם עצמי...", השיבה לפתע. "ממש איבדתי את עצמי, ואני לא מתלוננת על זה. היה כיף. היה מתאים. אבל עכשיו זה קצת חנוק לי... למה אתה חווה את זה כבגידה בקשר אם אני רוצה להיות לבד?".

אלון ורויטל נמצאים על צומת דרכים בזוגיות שלהם. התחלת הקשר ביניהם, כמו אצל זוגות רבים אחרים, התאפיינה בהתמזגות סימביוטית. היום זה כבר לא מתאים לרויטל, אבל אלון עדיין זקוק לסימביוזה ומרגיש פגוע ונבגד בעקבות מה שהוא חווה כמו הפניית עורף מצידה של רויטל.

את המונח 'סימביוזה' שאלתי מעולם הטבע. ביולוגים מתארים כך את סוג יחסי הגומלין בין בעלי חיים שונים שחיים בשיתופיות ותלויים האחד בשני מעצם קיומם. זה קורה עם הדבורה והפרח למשל - הפרח זקוק לדבורה על מנת שתאביק אותו, בזמן שהדבורה זקוקה לצוף שבפרח כדי להתקיים.

בדומה לעולם החי, הפסיכולוגים מדברים על השלב הסימביוטי המאפיין את תקופת הינקות. בשלב זה התינוק תלוי באמו לחלוטין, ובלעדיה אין לו שום קיום.  בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, התינוק והאם מתפקדים כיחידה אחת כמעט ללא הבחנה, לפחות לא מצד התינוק, בינו לבין האם. התינוק תופס את שניהם כאחדות חזקה אחת, ומכאן גם מרגיש חזק וחווה את עצמו ככל יכול.

מלבד הלידה הפיזית של התינוק, הפסיכולוגית מרגרט מאהלר טוענת למשל, שיש גם לידה פסיכולוגית – התהליך בה התינוק הופך נבדל ויחיד. מבין כל השלבים שתיארה מאהלר, שלב הסימביוזה הוא השלב אליו רבים מאיתנו שואפים לחזור. לטענתה, כל חיינו אנו מתאווים לחזור לתחושת האחדות והסימביוזה – ומנסים לשחזר אותה בהתאהבות וביחסי המין.

אלון ורויטל נכנסו מרצון ותוך שמחה והתרגשות גדולה, לסימביוזה בתחילת הקשר שלהם. בשלב הזה הכל נראה סינכרוני, הכל "תקתק" – הם אהבו את אותם דברים, נהנו מאותם בילויים, השתעממו באותם מצבים, והתרגשו מאותן חוויות. יש זוגות שממשיכים את התקופה הזו לאורך זמן רב, אפילו לכל אורך החיים. הם מספיקים האחד לשני ולא זקוקים לגירויים חיצוניים נוספים. "היא לו והוא לה" כמו שכתבו בשיר השירים. דבורה ופרח, התאמה מושלמת.

אצל זוגות אחרים שלב הסימביוזה חולף לאחר זמן מה, ובמקומו מגיע שלב שבו במקביל לתלות ההדדית והבריאה, יש אזורים של חופש לכל אחד מבני הזוג: כל אחד מהם יכול לפתח לעצמו תחביב ייחודי, לקיים קשרים ידידותיים עצמאיים עם אנשים אחרים. הם ממשיכים לשמור על ה"ביחד" שלהם, אבל לכל אחד יש גם את ה"לבד" שלו.

אלון לא נמצא בשלב הזה, ואולי זה גם אף פעם לא יתאים לו. הסימביוזה שאפיינה את תחילת הקשר שלו ושל רויטל מתאימה לו מאד, ואם זה היה תלוי בו, לא היה שום צורך לשנות בה דבר. הוא פגוע מאד מרויטל ומרגיש שהיא בוגדת בקשר, בחוזה הבסיסי שהיה ביניהם. הוא עלול להרגיש שהיא משקרת, או שאולי שיקרה בעבר לגבי הצורך שלה. אך האמת היא שזה לא כך. היא לא משקרת ולא בוגדת. היא פשוט זקוקה למרחב אחר בקשר הזוגי. אצלה התרחש שינוי מאז תחילת הקשר ועד היום, ואצלו לא. האם להשתנות זו בגידה.

בנושא הסימביוזה והתלות ההדדית ביחסים זוגיים אין "רע" ואין "טוב". אי אפשר לומר "ככה צריך להיות" וגם לא "צריך להיות בדיוק אחרת". לא. לכל אדם יש את הצרכים שלו ואת הקצב שבו הם משתנים, אם בכלל. באופן מצער, צריך לומר, אין שום דרך לדעת כבר בתחילת הקשר מה יהיו הצרכים של שני בני הזוג בעתיד. הם לא יכולים לדעת מראש.

לפעמים אפשר לנסות לנבא או לנחש על סמך קשרים בעבר – אבל גם כאן אין ערבות, ובהחלט יתכן שאנשים שניהלו בגילאים צעירים יותר יחסים מאד סימביוטיים, ינהלו זוגיות חופשית ומאווררת יותר בבגרותם, ולהיפך. הפסיכולוגיה ההתפתחותית משרטטת לנו כיוון – המודלים התאורטיים השונים מדברים תמיד על שלבים מובחנים, ואדם אמור לעבור משלב אחד פשוט ופרימיטיבי יותר, לעבר השלב הבא, המורכב וה"בשל" יותר. למרות זאת, בנושא הסימביוזה בזוגיות אי אפשר לשרטט סולם התפתחותי שכזה.

למעשה, זוג חדש שאך לא מזמן נפגש ונמצא כרגע בשלב המענג והמרגש של ההתאמה המדויקת שאופיינית לתחילת הקשר, לא יכול לדעת מראש מה יהיה בהמשך. אולי זה ימשיך לעבוד בצורה ההרמונית הזו – ואולי בהמשך יתחיל "לחרוק".

כשמתגלים קשיים - כמו אצל אלון ורויטל - צריך לנסות לישב את הפערים. לא תמיד יש צורך בפניה לטיפול זוגי. פתיחות, ישירות, תקשורת טובה ומשא ומתן – כל אלה יכולים לעזור לעבור את התקופה הקשה ולהגיע להבנות יעילות.

לא, כנראה שלא תצליחו לשכנע את הצד השני שמה שאתם רוצים "זה טוב", ומה שהוא רוצה "זו טעות". אבל אם יש לכם אהבה ונכונות ללכת האחד לקראת השני, תצליחו לנהל את הקשר בצורה שתגשר בין הצרכים והרצונות של שני הצדדים. העיקר, לעניות דעתי, זה להבין שאין כאן צד אחד שצודק ואחר שטועה. יש שני צרכים לגיטימיים שמתנגשים, וצריך להתחשב ככל האפשר בכל אחד מהצדדים.

 בהצלחה!

* שם מלא:
* אי-מייל:
* טלפון:
מעוניין ב: